מונח “אכילה רגשית” נאמר תמיד בהקשר בעייתי: אנשים מאשימים את החריגות שלהם בכך שהם סובלים מבעיה של “אכילה רגשית”. צמד המילים האלה מגיע מתוך ההנחה שאוכל מנחם, נועד כדי לעזור לנו ולו לרגע לשכוח מהצרות, להתאושש מדיכאון קשה, להתמודד עם לחץ, מתח חריג לפני מבחן או אירוע גורלי. העניין הוא כזה, “אכילה רגשית” במובן כזה או אחר קיימת למעשה בכל אחד מאיתנו, היות ואוכל – עוד משלב ההנקה – מקושר עם רגשות אחרים, נחמה היא אחד מהם, אבל הנאה – האם היא לא רגש? הסוגייה הרלוונטית – כמו בעוד הרבה פרמטרים בחיים עצמם – היא המינון: השאלה עד כמה האכילה הרגשית מהווה בעיה תהיה תלויה בכמויות שנאכל – או במצבים הפוכים (נדירים) בכמויות שלא נאכל – היות ויש אנשים ש”אכילה רגשית” מתבטא אצלם בחוסר חשק לאכול. פסיכולוגים מבדילים בין “אכילה רגשית” ל”אכילה כפייתית”, אכילה רגשית היא כזו שבמהלכה אנחנו כנראה נהיה מודעים לעובדה שאכלנו “סתם” או “יותר מידי”, ואילו באכילה כפייתית אדם יהיה שבע, והוא ימשיך לאכול, להאביס את עצמו בכוח. אדם שהיה במצב של מתח קיצוני לפני מבחן וירד על מגש פיצה, לא צריך לחשוב על עצמו שיש לו בעיה של “אכילה רגשית”. בוא, סביר להניח שההגדרה “קרייב” תתאר יותר טוב את הסיפור שלך, ואיך מתמודדים עם קרייבים? יש שיטות – מבטיח לכתוב עליהם בעתיד – אבל נתחיל מזה שתבין שזו לא באמת אכילה רגשית ב”מובן המקובל”. אשר למקרים קיצוניים יותר אני רוצה לצטט את אורלי דרור, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית בבר אילן, שחוקרת את נושא ההתמכרות לאכילה רגשית בקרב נשים, וכך היא כותבת בהקשר הזה: האכילה הרגשית מבטאת חוסר יכולת לשאת תסכול ברמה מסוימת, ולאוכל יש אפקט של סלף־מדיקיישן. כשזה נעשה במודעות יהיה קל לאתר את זה אצל הדיאטנית, לעשות עבודה אימונית, לשנות מעט את השיח הפנימי, לתכנן נכון התנהגויות, ללמוד לאכול נכון ועל הדרך לרזות. כשזה לא מודע, אזורי הכאב חסומים ולכן נדרש טיפול עמוק בהרבה, טיפול שיידע להתמודד עם מנגנוני הגנה, עם דפוסי אישיות ועם פגיעויות משמעותיות. במקרים האלה, במקרי האכילה הכפייתית, האכילה היא בעצם סימפטום, היא דרכה של הנפש להתריע על מצב בעייתי מאוד”.

אדם שהיה במצב של מתח קיצוני לפני מבחן וירד על מגש פיצה, לא צריך לחשוב על עצמו שיש לו בעיה של “אכילה רגשית”. בוא, סביר להניח שההגדרה “קרייב” תתאר יותר טוב את הסיפור שלך, ואיך מתמודדים עם קרייבים? יש שיטות – מבטיח לכתוב עליהם בעתיד – אבל נתחיל מזה שתבין שזו לא באמת אכילה רגשית ב”מובן המקובל”

נכתב על ידי אביב עומר, יועץ ספורט ותזונה